Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 48a

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ טַלִּית קוֹנָה דִּינַר זָהָב וְאֵין דִּינַר זָהָב קוֹנֶה טַלִּית, מִכָּל מָקוֹם כָּךְ הֲלָכָה. אֲבָל אָמְרוּ: מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּמֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְּלַגָּה וּמֵאַנְשֵׁי סְדוֹם וַעֲמוֹרָה וּמִמִּצְרַיִם בַּיָּם – הוּא עָתִיד לִיפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִיבּוּרוֹ.

Traduction

Rabbi Shimon says: Even though the Sages said that when one party takes possession of a garment, the other party acquires a gold dinar, but when one party takes possession of a gold dinar, the other party does not acquire a garment, in any case, that is what the halakha would be. But the Sages said with regard to one who reneges on a transaction where one party pulled the gold dinar into his possession: He Who exacted payment from the people of the generation of the flood, and from the people of the generation of the dispersion, and from the inhabitants of Sodom and Gomorrah, and from the Egyptians in the Red Sea, will in the future exact payment from whoever does not stand by his statement.

Rachi non traduit

ואין דינר זהב קונה טלית. דלגבי פירות הוי דהבא טבעא:

מ''מ. כלומר אף לפי פורענות העתידה לבוא על החוזר:

כן הלכה. שאין בית דין יכולין לעכב בידו:

Tossefoth non traduit

אמר ר' שמעון אע''פ שאמרו. לא גרסינן ר' שמעון בן אלעזר דבפרק איזהו נשך (לקמן בבא מציעא דף עד:) מוכח דהיינו ר' שמעון בן יוחאי:

וְהַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים – לֹא קָנָה, וְהַחוֹזֵר בּוֹ – אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ.

Traduction

The baraita concludes: And one who negotiates, where the negotiation culminates with a statement committing himself to acquire the item, did not acquire the item without a formal act of acquisition. But with regard to one who reneges on his commitment, the Sages are displeased with him.

Rachi non traduit

אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין נחת רוח לחכמי ישראל במעשיו של זה אין דעתם נוחה עליהם הימנו על ידו:

וְאָמַר רָבָא: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא ''אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ''. דְּבָרִים וְאִיכָּא בַּהֲדַיְיהוּ מָעוֹת – קָאֵי בַּ''אֲבָל''. דְּבָרִים וְלֵיכָּא בַּהֲדַיְיהוּ מָעוֹת – לָא קָאֵי בַּ''אֲבָל''.

Traduction

And Rava says: With regard to one who reneges on his commitment, we have only the statement that the Sages are displeased with him, but not that he is subject to a curse. The Gemara explains: If there is a statement of commitment and there is the payment of money accompanying it, he stands subject to the curse: But the Sages said: He Who exacted payment. If there is a statement of commitment and there is no payment of money accompanying it, he does not stand subject to the curse: But the Sages said: He Who exacted payment.

Rachi non traduit

אנו אין לנו. קללה אחרת אלא אינו הגון בעיני חכמים:

קאי באבל. משום דברים שבאו על כך לכלל מעשה אבל מעות לא קנו מדאורייתא ונפקא מינה לענין איסורא כגון אם קידש בו את האשה לר' יוחנן הוו קדושין דמדאוריי' קנייה ודידיה הוא לריש לקיש לא הוו קדושין:

Tossefoth non traduit

ואמר רבא אנו אין לנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו. ואם תאמר מאי קמ''ל רבא בברייתא נמי הכי קתני החוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו וי''ל דאשמועינן דאין רוח חכמים נוחה הימנו לאו היינו מי שפרע דקתני ברישא:

דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל. ואם תאמר ודקארי לה מאי קארי לה וי''ל דהך ברייתא ר' שמעון היא דסבר מעות קונות אפילו לריש לקיש ולכך לדידיה כי איכא מעות קאי באבל והמקשה מדמה לריש לקיש דאין מעות קונות לרבנן לדברים בלא מעות לר' שמעון:

אָמַר רָבָא, קְרָא וּמַתְנִיתָא מְסַיַּיע לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ. קְרָא, דִּכְתִיב: ''וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ''. ''תְּשׂוּמֶת יָד'' – אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּגוֹן שֶׁיִּחֵד לוֹ כְּלִי לְהַלְוָאָתוֹ. ''עָשַׁק'' – אָמַר רַב חִסְדָּא: כְּגוֹן שֶׁיִּחֵד לוֹ כְּלִי לְעָשְׁקוֹ.

Traduction

§ Rava says: A verse and a baraita support the opinion of Reish Lakish that money does not effect acquisition of movable property by Torah law. A verse, as it is written: ''And deal falsely with his colleague in a matter of deposit, or of pledge, or of robbery, or oppressed his colleague'' (Leviticus 5:21). The verse is referring to cases similar to a deposit where there is denial of an item and not merely a debt. With regard to the term ''pledge,'' Rav Ḥisda says: This is referring to a case where the debtor designated a vessel as collateral for his loan and then denies his debt. With regard to the term ''oppressed,'' Rav Ḥisda says: This is referring to a case where the employer designated a vessel for him to guarantee payment of his wages and withheld payment, resulting in his oppression.

Rachi non traduit

מסייע לר''ל. דמדאוריי' נמי לא קנו מעות להדיוט:

תשומת יד. הלואה ואמר רב חסדא כגון שיחד לו הלוה כלי עליה דהוי דומיא דפקדון דאילו כפר בהלואה גרידתא לא מיחייב קרבן שבועה הואיל וניתנה להוצאה:

עשק. שכר שכיר:

שיחד לו כלי לעשקו. ואי לא לא מיחייב אכפירת שכר שכיר קרבן שבועה דלא מייחד ליה באפי נפשיה כפקדון וגזל ואבידה:

וְכִי אַהְדְּרֵיהּ קְרָא, כְּתִיב: ''וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ'', וְאִילּוּ תְּשׂוּמֶת יָד לָא אַהְדְּרֵיהּ, מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דִּמְחַסְּרָא מְשִׁיכָה?

Traduction

And when the verse repeats three of these cases after stating that each individual admitted that he lied and is liable to return the item that he misappropriated, it is written: ''And then it shall be, if he has sinned, and is guilty, that he shall restore that which he took by robbery, or the thing that he has gotten by oppression, or the deposit that was deposited with him'' (Leviticus 5:23), while the verse does not repeat the term ''pledge.'' What is the reason that the verse omits that case? Is it not because it lacks pulling by the lender? Since the lender did not pull the item designated as collateral for the loan, he did not acquire the item and is not liable to bring an offering for taking a false oath if he fails to pay, as he denied owing an abstract debt, not an actual item. Apparently, there is no full-fledged acquisition without pulling the item into one’s possession.

Rachi non traduit

וכי אהדריה קרא. להישבון לאחר שהודה כי יחטא ואשם:

לאו משום דמחוסר משיכה. אותו כלי ולא קנאו מלוה:

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: אֵימָא מֵעוֹשֶׁק הוּא, דְּאַהְדַּר קְרָא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ מִמֶּנּוּ וְחָזַר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ.

Traduction

Rav Pappa said to Rava: Say that it suffices that the verse repeated the case of oppression. In that case, there is also no denial of an actual item, merely of an obligation to pay one’s worker. The halakha would be the same in the case of a pledge, i.e., of a loan where the lender designated an item although there was no pulling. The Gemara rejects that contention: With what are we dealing here? We are dealing with a case where the workers took the item for their payment from the employer, and then deposited that item with him, and the employer than denied having received that deposit. Accordingly, he is denying owing an actual item, not an abstract debt.

Rachi non traduit

מעושק דאהדריה קרא. מכיון דאהדריה קרא לעושק דמחסר נמי משיכה לא אצטריך לאהדורי לתשומת יד דמעושק נילף ליה:

הכא במאי עסקינן. עושק דאהדריה קרא משתעי בשנטלו שכיר לכלי ממנו וחזר והפקידו אצלו:

הַיְינוּ פִּקָּדוֹן! תְּרֵי גַּוְנֵי פִּקָּדוֹן.

Traduction

The Gemara challenges this explanation: That is precisely the case of a deposit that is already mentioned in the verse. What novel element is introduced by this case? The Gemara explains: There are two types of deposit: A standard deposit and the case where one deposits with a bailee an item that had previously belonged to the bailee.

אִי הָכִי, תְּשׂוּמֶת יָד נָמֵי לַיהְדְּרֵיהּ, וְלוֹקְמֵיהּ כְּגוֹן שֶׁנְּטָלוֹ הֵימֶנּוּ וְחָזַר וְהִפְקִידוֹ אֶצְלוֹ! אִי אַהְדְּרֵיהּ קְרָא – לָא תְּיוּבְתָּא וְלָא סִיַּיעְתָּא. הַשְׁתָּא דְּלָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא – מְסַיַּיע לֵיהּ.

Traduction

The Gemara asks: If so, and that is the explanation of the verse, let the verse repeat the case of a pledge as well, and interpret it in a case where the lender took the item from him by pulling it into his possession, and then deposited that item with the debtor. The Gemara responds: If the verse had repeated the case of a pledge it would be neither a refutation of nor a support for the opinion of Reish Lakish, as the cases could be explained otherwise. Now that the verse does not repeat the case of a pledge, it supports his opinion that one acquires movable property only by means of pulling it into his possession.

Rachi non traduit

אי הכי. דמאי דאהדר קרא מוקמת בדלא מחוסר משיכה נהי נמי דמשיכה בעינן ליהדריה קרא נמי לתשומת יד ונוקמה בהכי:

אי אהדריה קרא לא הוה גמרינן לא תיובתא ולא סייעתא. דר' יוחנן לוקמה בדלא משך וריש לקיש לוקמיה בשמשך:

השתא דלא אהדריה מסייע ליה. דמדאהדריה לעושק ופקדון וגזל ואבידה ולא אהדריה לתשומת יד איכא למילף תשומת יד במחוסר משיכה ועשק כשמשך:

וּתְשׂוּמֶת יָד לָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא? וְהָתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר לְמַעְלָה לְמַטָּה, דִּכְתִיב: ''אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר'', וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ אָמַר רַב: לְרַבּוֹת תְּשׂוּמֶת יָד לְהִישָּׁבוֹן. בְּהֶדְיָא מִיהָא לָא אַהְדְּרֵיהּ קְרָא.

Traduction

The Gemara asks: And does the verse not repeat the case of a pledge? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Shimon said: From where is it derived to apply that which is stated above, in the first verse cited from Leviticus, to the verse stated below, i.e., the second verse cited from Leviticus? It is derived as it is written: ''Or anything about which he has taken a false oath'' (Leviticus 5:24). And Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says that Rav says: This clause serves to include the case of a pledge in the requirement of return, teaching that even in the case where the debtor designated an item as collateral for a loan, the lender is obligated to return the item although there was no pulling. The Gemara rejects that contention: In any event, the verse did not repeat the case of a pledge explicitly, and one derives support for the opinion of Reish Lakish from that omission.

Rachi non traduit

בהדיא מיהא לא אהדריה קרא. שיהא חייב להשיבו ולהביא קרבן וכי הדר רבייה קרא דומיא דפקדון רבייה בשנטלו הימנו וחזר והפקידו אצלו:

Tossefoth non traduit

תשומת יד לא אהדריה קרא. הכי נמי לא היה צריך להחזיר עושק ובשביל שום דרשה אהדריה וא''ת בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מב. ושם:

ד''ה מאי) דאמר אמר ליה אנסת בתי ר' שמעון פוטר מקרבן שבועה אפילו עמד בדין מקרא דוכחש כו' יצאו אלו שהן קנס בשלמא לר' יוחנן דלא בעי משיכה אלא יחוד אתי שפיר דגבי קנס לא יועיל יחוד אלא לריש לקיש דבעי נטלו וחזר והפקידו אצלו כיון שנטלו ממונא הוא ומה שייך לקנס וי''ל דלא קשה כלל דהתם ר' שמעון היא דאית ליה מעות קונות אפילו לריש לקיש ולא בעי אלא יחוד אבל קשה בהפלת שנו וסימת עינו מה צריך קרא למעט הא התם אינו פוטר אלא מטעם קנס דמאי יחוד שייך הלא יוצא לחרות וליכא למימר דתבע ליה שניהם הפלת שנו וסימת עינו ויחד לו כלי על דמי עינו כדאמר במרובה (ב''ק דף עד. ושם) שיוצא בשן ונותן לו דמי עינו דהא מוקי לה התם כמ''ד דאין צריך גט שחרור ור' שמעון סבר בפרק השולח (גיטין דף מב:) דצריך גט שחרור ויש לומר דשפיר מקרי יחוד ששואל גופו שכובש בשעבודו ואינו משחררו:

מַתְנִיתָא מְנָלַן? דְּתַנְיָא: נְתָנָהּ לְבַלָּן מָעַל, וְאָמַר רַב: דַּוְקָא בַּלָּן הוּא דְּלָא מְחַסְּרָא מְשִׁיכָה, אֲבָל מִידֵּי אַחֲרִיתִי דִּמְחַסְּרָא מְשִׁיכָה – לֹא מָעַל עַד דְּמָשֵׁיךְ.

Traduction

From where do we derive support for the opinion of Reish Lakish from a baraita? It is as it is taught in a baraita: If one had consecrated money and gave it to a bathhouse attendant [leballan] as payment for use of the bath, he is liable for misuse of consecrated property as soon as he pays him, even before he uses the bathhouse. And Rav says: One can infer that it is specifically with regard to one giving the consecrated money to a bathhouse attendant that he is liable immediately, as in that case there is no lack of pulling, since he is paying for usage of the bathhouse, not for an item. But one can infer that in cases involving other matters, where the one giving the consecrated money is acquiring an item and there is a lack of pulling, he is liable for misuse only once he pulls the item he is purchasing. Apparently, by Torah law, it is only by means of pulling an item into his possession, not through payment of money, that one acquires an item.

Rachi non traduit

נתנה. לפרוטה של הקדש בשוגג:

לבלן. בשכר שירחצנו בבית המרחץ:

מעל. ואע''פ שעדיין לא רחץ: ואמר רב גרסינן:

דוקא בלן. קתני דמעל הנותן משום דשכירות גמורה היא בנתינת הפרוטה ואין יכול לחזור בו שאין כאן למשוך אבל אם נתנה על דבר שיש בה מה למשוך הימנו לא מעל עד דמשיך:

Tossefoth non traduit

בלן דלא מחסרא משיכה. ואם תאמר והא מחוסר חזקה ויש לומר דשכירות קרקע נקנה בכסף כדאמר במרובה (ב''ק דף עט. ושם) ואם תאמר ומנ''ל דדוקא בלן ויש לומר מדקאמר בסיפא משום שא''ל הכנס ורחוץ שהרי מרחץ פתוחה לפניך ואם תאמר וכי אתותב ר' יוחנן ממתני' וי''ל דר' יוחנן מוקי לה בבלן נכרי אבל ספר נכרי בעי משיכה וריש לקיש ורבא סבירא להו דמיירי בבלן ישראל דומיא דרישא דקתני נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל דאיירי בנתנו לחבירו ישראל דבנכרי לא שייך מעילה:

וְהָתַנְיָא: נְתָנָהּ לְסַפָּר מָעַל. וְסַפָּר הָא בָּעֵי לְמִמְשַׁךְ תִּסְפּוֹרֶת. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּסַפָּר גּוֹי, דְּלָאו בַּר מְשִׁיכָה הוּא.

Traduction

The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: If one had consecrated money and gave it to a barber, he is liable for misuse of consecrated property immediately, as soon as he gives him the money, and in the case of a barber, doesn’t he need to pull the haircut utensils in order for their transaction to be finalized? The Gemara answers: With what are we dealing here? We are dealing with a gentile barber, who is not subject to the requirement of pulling, which applies only to Jews, as it is written: ''And if you sell to your colleague something that is sold.'' Everyone agrees that a transaction with gentiles is finalized with the payment of money.

Rachi non traduit

הא בעי למשוך. האי שוכר התספורת דבכל מידי דאית ביה מה למשוך לא קני עד דמשיך:

נכרי. לא שייך ביה דין משיכה דמיד עמיתך כתיב (ויקרא כה):

Tossefoth non traduit

והא בעי לממשך תספורת. מכאן אומר ר''ת דהסופר שהשכיר עצמו אם משכו ממנו קולמוס או תער שלו אין יכולין שוב לחזור בהם ואם תאמר מ''ש מפועל דיכול לחזור בו ויש לומר דפועל דוקא דכתיב ביה עבדי הם ולא עבדים לעבדים יכול לחזור בו ולא קבלן:

בספר נכרי. ה''מ לשנויי הא מני ר''ש היא כדבסמוך:

תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: נְתָנָהּ לְסַפָּר אוֹ לְסַפָּן אוֹ לְכָל בַּעֲלֵי אוּמָּנוּת – לֹא מָעַל עַד דְּמָשֵׁךְ. קַשְׁיָין אַהֲדָדֵי. אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ: כָּאן בְּסַפָּר גּוֹי, כָּאן בְּסַפָּר יִשְׂרָאֵל. שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

The Gemara comments: This is also taught in a baraita: If one had consecrated money and gave it to a barber, or to a sailor, or to any craftsmen, he is liable for misuse of consecrated property only once he pulls the item belonging to the worker. The Gemara asks: These two baraitot are difficult, as they contradict each other. The first baraita states that if one had consecrated money and he gave it to a barber, he is liable for misuse of consecrated property as soon as he gives the money. The second baraita states that he is liable for misuse of consecrated property only once he pulls the item. Rather, must one not conclude from it that here, the halakha in the first baraita is with regard to one who gives consecrated money to a gentile barber, who is liable when he gives the money to the barber, and there, the halakha in the second baraita is with regard to one who gives consecrated money to a Jewish barber, who is liable only once he pulls the item? The Gemara affirms: Learn from it that this is the case.

Rachi non traduit

קשיין אהדדי. ספר אספר:

וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן, דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת. וּבַדְקַהּ לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ וְאַשְׁכַּח: נְתָנָהּ לְסִיטוֹן – מָעַל!

Traduction

The Gemara comments: And so says Rav Naḥman, in agreement with the opinion of Rabbi Yoḥanan: By Torah law, the giving of money effects acquisition of movable property. The Gemara adds: And Levi examined his compendium of baraitot, and he discovered this baraita: If one had a consecrated ma’a and he gave it to a wholesaler [siton] as the first payment for a large quantity of produce, he is liable for misuse of consecrated property. This baraita describes a situation where the buyer did not pull the produce, yet he is liable for misuse. Apparently, by Torah law the giving of money effects acquisition.

Rachi non traduit

וכן אמר רב נחמן. כר' יוחנן:

ובדקה לוי במתניתיה. הגיהה והוסיפה בתוספתא שסידר ושנה בה:

נתנה לסיטון מעל. סיטון חנוני גדול ומוכר פירות הרבה לחנונים עניים ונותנין לו המעות על יד על יד כשהם מוכרים ובתחלת הקנייה נותנין לו ערבון דמים מועטין על הכל:

מעל. אע''ג דלא משך כל הפירות שהרי הרבה פוסק עמו בבת אחת:

Tossefoth non traduit

נתנה לסיטון מעל. ואם תאמר ולוקמה בסיטון נכרי ויש לומר דסיטון הוא מוכר דבר לח דהיינו יין ושמן כדתנן בפרק הספינה (ב''ב דף פח.) הסיטון מקנח מדותיו ויין ושמן של נכרים אסור דהא ברייתא מתניא קודם שהתיר ר''י נשיאה השמן ור''ת פוסק הלכה כר' יוחנן אע''ג דרבא קאמר קרא ומתניתא מסייע ליה לר''ל היינו לכאורה אבל אפשר לשנויי כר' יוחנן ומתני' נמי מוקים לה בבלן נכרי כדפרי' ואין ראיה מדלא חשיב לה רבא בפ' החולץ (יבמות דף לו. ושם) בהדי ג' מילי דהלכה כריש לקיש משום דר''ל לאו משמיה דנפשיה אמרה דבפ''ב דבכורות (דף יג.) משמיה דר' אושעיא קאמר דמשיכה קונה ולא מעות ולא חשיב אלא הנהו דאמר משמיה דנפשיה דלא חשיב נמי הא דאמר ריש לקיש משמיה דלוי סבא אינה לשחיטה אלא לבסוף אע''ג דרבא גופי' ס''ל הכי בתמיד נשחט (פסחים דף סג.) ובפרק ב' דזבחים (דף ל. ושם) אבל יש לדקדק דהלכה כר''י דרב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני ס''ל כוותיה וכן רב הונא ס''ל כר' יוחנן דאמר דמכור לי באלו קנה ואמרינן לעיל (בבא מציעא דף מז.) דסבר מעות קונות כר' יוחנן וכן רב חסדא דאמר לעיל (שם:) כדרך שתקנו משיכה במוכרין כך תקנו בלקוחות א''כ סבר מעות קונות כר' יוחנן דלריש לקיש דאורייתא היא ולא תקנה והדאמר פרק קמא דקדושין (דף יד:

ושם ד''ה הואיל) אשכחן נכרי דכל קניינו של נכרי בכסף משמע דהוי כריש לקיש דאית ליה פרק שני דבכורות (דף יג: ושם) לעמיתך במשיכה ולנכרי בכסף דלר' יוחנן כל קניינו של נכרי במשיכה מפרש ר''ת דהכי פירושו אשכחן נכרי הואיל וכל קניינו של נכרי בעבד עברי בכסף ולא בשטר דשטר ילפינן בעבד עברי מאמה העבריה והא לא שייך בנכרי ואע''ג דבפ' השולח (גיטין ד' לח. ושם) אמרי' דנכרי קונה ישראל בחזקה היינו דוקא בחזקה של כיבוש במלחמה דאפיק ליה מוישב ממנו שבי והא דאמר בפרק בתרא דע''ז (דף סג. ושם ד''ה בזונה) בזונה כותית עסקינן דלא מחסרא משיכה היינו כריש לקיש דלר' יוחנן מתרץ תירוצים אחרים דמשני התם ואיבעית אימא כגון דקאי בחצירה אבל קשה דהתם (ד' עא) אמר מרימר משיכה בנכרי קונה ורב אשי אמר משיכה בנכרי אינה קונה אלמא רב אשי דגדול בחכמה ובמנין והוא בתרא סבר כריש לקיש וכן סבר רב אשי פרק שני דבכורות (דף יג:
ושם) וה''ר חיים מפרש דלא קשה לא מקדושין (דף יד:) ולא מע''ז (דף עא.) דאפשר דלרבי יוחנן מעות קונות בנכרי כמו בישראל וכן יסבור רב אשי ולא ידרשו כמאן דדריש בבכורות בפרק שני לעמיתך בכסף ולנכרי במשיכה אלא ידרשו לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לכנעני דאיכא נמי מאן דדריש התם הכי ויסבור דגזל הכנעני אסור דפלוגתא דתנאי איכא בפרק המקבל (לקמן בבא מציעא דף קיא:) ובהגוזל (קמא) (ב''ק דף קיג:) איתא נמי דסבר דגזל הכנעני אסור דאי סבר דגזל כנעני מותר לא הוה צריך קרא למישרי אונאתו ולפי זה אתי נמי שפיר דלא תקשה דרב חסדא אדרב חסדא דאית ליה הכא כר' יוחנן ובפרק בתרא דע''ז (דף סג.) משני אמר רב נחמן בר רב חסדא אמר רב חסדא בזונה כותית דלא מחסרא משיכה והיינו כריש לקיש ולפי מה שפירש' אתי שפיר כר' יוחנן אך קשה דאם כן תקשה להו מתני' דנתנה לבלן דליכא לאוקמה בבלן נכרי ולא בבלן ישראל דמשמע דוקא בלן אבל ספר עד שימשוך. ולפיכך משיכה אינה קונה לא בנכרי ולא בישראל ועוד דבהגוזל בתרא (ב''ק דף קיג:) משמע קצת דרב אשי סבר דגזל כנעני מותר דקאמר רב אשי הוה קאזיל בארבא חזי שבשא דגופנא תליא לבר ותלו ביה קטופי א''ל לשמעיה זיל חזי אי דכנעני נינהו זיל אייתי לי שמע ההוא כנעני א''ל דכנעני מי שרי א''ל כנעני שקיל דמי ישראל לא שקיל דמי משמע דסבר גזל כנעני מותר ובשביל ששמע הכנעני הוה מתרץ דבריו וי''ל דרב אשי הדר ביה כדהוכיח לו רבינא כדבעי מינה דמשיכה בנכרי קונה כדמסיק ש''מ משיכה בנכרי קונה ש''מ ואע''ג דממילתיה דר' יוחנן גופיה מוכח לה מ''מ אי לאו דשמיעא ליה לרבינא דרב אשי סבר להך דר' יוחנן לא הוה מייתי ליה מיניה ומסתמא מההיא דפרק שני דבכורות נמי הדר ביה ובפרק בתרא דע''ז (דף סג.) ל''ג רב חסדא בשנויא דזונה כותית ואית ספרים דלא גרסי ליה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source